דומני שהסקירה עד כה שופכת קצת אור על מקומה של הקשירה בתחום אומנויות הלחימה, החקירה והענישה. עתה השאלה שעומדת על הפרק היא כיצד ביטויים אלה קיבלו נופח אמנותי?

בתשובה לשאלה זו נהוג להתייחס לשתי אמנויות יפניות מסורתיות – תיאטרון הקבוקי והדפסי אוקי-אה.

תיאטרון הקבוקי (kabuki, 歌舞伎) החל את התפתחותו בתקופת האדו, תחילה כתיאטרון נשים (עד 1629), אחר כך כתיאטרון נערים ועד מהרה כתיאטרון על טהרת הגברים אשר שיחקו הן דמויות גברים והן דמויות נשים. התיאטרון שהציג מופעים יותר יום-יומיים ופרובוקטיביים מהדרמות של תיאטרון הנו (Noh) הפך עד מהרה לפופולארי מאוד ולאחת מצורות הבידור המשמעותיות ביותר ביפן. כמו צורות בידור פופולאריות בימינו (לדוגמא סרטים) גם הקבוקי נדרש לקורטוב של אלימות ואכזריות לשם בניית שיאיו הדרמטיים ואלה לא פעם נלקחו מעולם הענישה והעינוי שהוצגו לעיל. הצגתם האמנותית תוליד את המונחים "aesthetic of cruelty" ו- "the beauty of suffering" אשר יעמדו בבסיס תפיסות האסתטיקה של השיבארי המודרני.

באותם ימים של תחילת תקופת האדו התחילה לקבל תפוצה רחבה אומנות דפס-העץ בסגנון אוקיו-אה (ukiyo-e, 浮世絵) שתרגומו המילולי הוא "תמונות מהעולם הצף". ההדפסים שימשו כאילוסטרציות לספרים, תחליף בר השגה לציורים ואף כפוסטרים להופעות קבוקי שהוזכרו לעיל. מעמד הביניים העירוני ההולך וגדל, לא יכל להרשות לעצמו תמונות מקור (רבות או בכלל) אך בהחלט צרך כמות גדולה של הדפסים מסוג זה.

כטבעם של דברים, בין ההדפסים החלו לצוץ גם עבודות בעלות אופי ארוטי קל (דוגמא) וגם ותמונות שהושפעו מתפיסת ה- "aesthetic of cruelty" שהוזכרה לעיל. גם פוסטרים לקבוקי הציגו לא פעם באופן מוקצן את סצנות השיא האכזריות של המחזה. יש לציין כי גם אמנים מן השורה הראשונה "חטאו" ביצירת תמונות והדפסים מסוג זה וכך קבעו מראש את הסטנדרטים האמנותיים הגבוהים ששיבארי תצטרך לעמוד בהם. התפוצה הרחבה של ההדפסים הביאה, במקביל לנסיבות חברתיות ופוליטיות נוחות, להתעניינות והכרה גוברת במה שייקרא בעתיד הבטים סדו-מזוכיסטיים של המיניות. לאור כל מה שנאמר ברור כי ביפן החבל והקשירה היו מרכיב מרכזי בתחום.

התפוצה של האוקי-אה ירדה רק לאחר חשיפתו של האי לצילום. לשמחת חוקרי התחום, למרות ההרס שהותירה מלחמת העולם השניה והשריפות הרבות שפקדו את האי, ההדפס ההמוני של האוקי-אה עשה את שלו וגם היום ניתן למצוא עותקים "מקוריים" רבים של הדפסים מפורסמים, בני מאות שנים. בין המפורסמים ביותר (לענייננו) אפשר להזכיר את ההדפס של Tsukioka Yoshitoshi בשם The Lonely House, מספטמבר 1885, בו מוצגת תלייתה מהרגליים של אישה הרה ע"י מכשפה זקנה (ראה משמאל) או עבודתו משנת 1867 בשם "Woman suspended from rope" (ראה כאן) שנלקחה מהסדרה המפורסמת בשם " 28 Famous Murders with Verse". הדפסים נוספים ניתן למצוא בקלות באינטרנט.